Table no. 1

תחת שם פיוטי זה נמצאת בסך הכל רשומה על השולחן-אוכל-החתיך והחדש שלנו שנקנה ברהיטי גולן.

חתיך או... חתיך?

והנה השולחן בפעולה -

משמש כרקע צילום ליצירות הפאר של בעלי וכרקע לארוחות משפחתיות לסירוגין.

 

 

אני קטפתי, אני הכנתי ואני אכלתי

נחשב חלוקה שווה? :)
תרד, בצל ירוק וחסה מהגינה שלנו באוריגני.
מאפה תרד לפי המתכון הזה.

 

תמונה תמונה שעל הקיר...

הקיר מעל הספה הירוקה תמיד היה מאוכלס בתמונות סתמיות למדי. אפילו סתמיות מאוד.
לאור התחדשות הבית לאחרונה החלטתי שהגיע הזמן להגיע גם לקיר הזה ולחשוב ברצינות מה לעשות איתו. על כן אני והקיר ישבנו וחשבנו... וחשבנו וישבנו. והחלטנו שאם זה עובד אצל כולם, אין סיבה שזה לא יעבוד גם אצלנו. 

מטרה: יש.

אמצעים להשגת המטרה:
1. למצוא מספיק מסגרות כדי לאכלס קיר כזה
2. לבחור תמונות

1. היה לי ברור שאת המסגרות אני לא אקנה, או לפחות לא את כולן - נראה לי בזבוז מוחלט של כסף. אחרי מספר שבועות של חיפושים ואיסוף מסגרות שנזרקו לרחוב, משיחה מקרית אצל ההורים שלי באחד הערבים התברר כי יש להם אוסף של מסגרות שמחכות בארון בשקט בשקט שמישהו ירצה אותן. גורל, או מה?
המסגרות כולן היו בגדלים שונים ובגוונים שונים של עץ ומספר מסגרות לבנות. החלטתי שכדי שיהיה היגיון מסוים כדאי לצבוע את כל המסגרות בלבן.



2. במקור התמונות היו אמורות להיות מפאריז. בטיול שהיינו בפאריז במאי האחרון צילמנו תמונות מהממות (ולא כי אנחנו צלמים טובים, אלא כיוון שפאריז פשוט מהממת) מהעיר ומהשווקים הצבעוניים שבה. הספקתי לבחור תמונות ולשים אותן בתיקייה מסודרת על הדסק-טופ. ואז קרה מה שתמיד קורה כאשר אני מחליטה להיות מסודרת - השתלט לנו וירוס על המחשב. מסוג הוירוסים המשבשים את כל הקבצים והפתרון אמור להיות לשלם סכום כסף לקבוצת האקרים מסוימת אשר בתמורה ישחררו את הקבצים... Yeah, right! לאחר שהבנתי כי הקבצים אבודים, היו לי שתי אפשרויות:
א. לטוס שוב לפאריז לצלם תמונות חדשות (פתרון שנשקל ברצינות ונדחה לשנה הבאה)
ב. לעבור ל- Plan B. ואצלנו Plan B זה תמיד ניו יורק.

אז חזרתי לתמונות האלה והדפסתי בחנות צילום מספר תמונות בגדלים שונים בהתאם לגדלי המסגרות. (אגב, בושה וחרפה, עכשיו קראתי את הפוסט הזה על ניו יורק וראיתי שכבר ב-2010 רציתי להשתמש בתמונות האלה! אין שכל אין דאגות...)

התמונות מוכנות ומחכות לתלייה....

ואז הגיע השלב הכי מעניין והרי מאתגר - שלב התלייה.
פה כבר הייתי צריכה לערב את הבעל.
החלטתי ללכת על ספונטניות ולתת לו הוראה שיתלה במרווחים משתנים ובגבהים שונים. (אם מישהו יודע לקרוא בין השורות - זאת הייתה הדרך שלי לשמור על הנישואים שלמים גם אחרי תום הפרויקט הנ"ל. תארו לעצמכם - לתלות תמונה בגובה מסוים ובאופן ישר. מתארים? עכשיו תכפילו פי-18 בהתחשבות בכך שכל מסגרת הייתה בגודל אחר... יש לכם כבר תמונה בראש? יופי.
I rest my case. למרות שבהחלט שקלתי את העניין ברצינות. אבל החלטתי בתבונה לבחור את הבעל עם הפטיש שיהיה שימושי בפרויקטים עתידיים על פני תמונות תלויות ישר...)

אז בפעם הבאה כשאתם מגיעים אלינו הביתה, אני מצפה לשמוע "וואו! איזה יופי שהתמונות תלויות באופן כל כך...ספונטני..."

סיכום הפרויקט:
*מסגרות לתמונות - 15 מסגרות נקנו ב"חינם" בארון של ההורים. 3 מסגרות מאיקאה - 65 ש"ח.
*צבע אקרילי לבן - 10 ש"ח.
*פיתוח 18 תמונות - 140 ש"ח.
 

קפיץ קפוץ

"אמא, אני רוצה שתסרגי לי גם נעלי בית"
"בשמחה, בואי תבחרי דוגמא..."
"אלה!!"

כעבור שבוע.

"נו, איך? מתאימות לך?"
"אמא... הן חמודות אבל...."
"אבל מה?"
"אבל אני פחות אוהבת אותן. רציתי באותו הצבע כמו בתמונה...."
"..."
"יש לי רעיון! אולי נשאיר אותן אצל סבתא כדי שכשאני באה לביקור לא יהיה לי קר ברגליים..."
"..."
 

בעלי הכין, אני צילמתי

ואני אכלתי.

נחשב חלוקה שווה, לא?
לינק לאינסגרם של בעלי. תעודדו אותו! יותר לייקים בשבילו יותר טעים בשבילי...

החוט שלא רצה להיות תיק

היו היה פעם, לפני 7 שנים (גיב אור טייק) מקרה בין שתי חברות אשר בו אחת מהן (אני) הציעה בלהט הרגע לחברה אחרת לסרוג לה תיק.

תבינו, זאת הייתה תקופה נפלאה בה לראשונה נכנס בי השיגעון של הסריגה ופשוט לא הצלחתי להפסיק. סרגתי הכל - צעיפים, חצאיות, תיקים, תחתיות לכוסות וכו'. לכן כשהצעתי לחברה המדוברת לסרוג לה תיק, היה סביר להניח שהפרויקט ייצא לפועל.

מאז עברו 7 שנים (גיב אור טייק) ו...

התיק לא הצליח להגיע לסיומו השלם. כל גוף התיק היה סרוג, כולל הרצועות, כיס פנימית וחיצונית, קניתי בטנה ו... כלום. נאדה. שלב ההרכבה הסופית נשאר לא גמור.

להלן גוף התיק כראייה

 

תהליך הסריגה בשבילי הוא ריפוי בעיסוק עם תוצר. לרוב יש לי כמה חודשים של דרייב ובחודשים הללו אני סורגת המון. ואז לאט לאט הדרייב דועך ואני עוברת לעיסוקים אחרים.

לפני מספר שבועות ברגע שפרויקט הדירה חזר להיות רלוונטי (וזאת אחר הזנחה פושעת של חמש שנים), חזר לו גם החשק לסרוג.

במסגרת התהליך האין סופי של סריגה-פרימה (כי לא מתאים, כי לא יפה, כי סתם בא לי יום כזה)-סריגה-פרימה נפלו עיני גם על התיק הבודד שנח לו אי שם בתחתית ערימת הצמר. ואז נפל לי האסימון (טה-דאם...) - הצמר פשוט לא רוצה להיות תיק! לא בראש שלו. מה אני אעשה.... מה הוא רוצה להיות אתם שואלים? אחר בדיקה מדוקדקת על ספה (ירוקה) של פסיכולוג וסשן נוסף של סריגה-פרימה-סריגה-פרימה... טה-דאם!!

 

 

הסוליה סרוגה מחוט טריקו עבה - 20 ש"ח לחבילה גדולה שתספיק לי לעוד 2-3 זוגות נעליים לפחות. גוף הנעל סרוג מהחוט המדובר.

 

כעט נעלי הבית מחכות כבר שבועיים לבעליהן שתבוא לאסוף אותם ממני (או שתזמין אותי לקפה ונעליים...רמז רמז...).

 

בריאת העולם

במסגרת תוכניתנו "שפץ-ביתך" לא פסחו עלינו הטרנדים האחרונים בעיצוב הבית. חלקם כיוון שהם פרקטיים וחלקם כיוון שהם פשוט מדליקים. להלן דוגמא אחת של טרנד שהוא מדליק ופרקטי-לוח גיר.
כמו לכל פרוייקט שאני ניגשת אליו - מתחילים כמובן במחקר. או בימינו התייעצות עם ד"ר גוגל.
מטיול ערב נעים בפינטרסט ראיתי כי האפשרויות הן:
א. לצבוע קיר שלם בצבע גיר - מאוד יפה אך כיוון שאני רואה שני צעדים קדימה, מיד עלתה בעיני רוחי תמונה שבה הטרוריסט הפרטי שלי לא יידע להבחין מתי הקיר הצבוע בצבע גיר נגמר והקיר הרגיל מתחיל. וכיוון שציור-מודרניסטי-על-קיר-מאת-פושטק-בן-השנתיים זה לא הסטייל שלי החלטתי ללכת לאפשרות השנייה -
ב. לצבוע משטח עץ ולתלות אותו במקום גבוה. או גבוה מאוד (כן, אמא רעה. לא נותנת לבן שלה להתבטא באופן אומנותי. 'פסדר.) אל תשאלו מאיפה המשטח. מאותו מקום שממנו באים כל שאר חלקי החילוף בבית הזה. בעלי אוסף/קונה/מוצא את כל הנדרש לכל רגע נתון בחיים. וכל העושר הזה תופס כ-15-20% מכל מקומות האחסון בבית הקטן שלנו. על כן הרעיון של להשתמש באחד ה"נדרשים" הללו למשהו פרקטי קסם לי מאוד...

אחרי מחקר קצר נוסף, גיליתי שניתן לקנות פחית צבע גיר מוכן או להכין צבע גיר לבד או (פחות עבודה ובלאגן) לקנות טפט.
את הטפט קניתי במטפטפים. אם אני לא טועה המחיר הוא בסביבות 20-30 ש"ח למטר אורך. הרוחב הוא 45 ס"מ.

הילדונת הגדולה התלהבה מהרעיון ועזרה בשלב ההדבקה ולאחר מכן כמובן הייתה הראשונה להשתמש בו כראות עיניה. 

 כששאלתי מה פשר הציור, התשובה הייתה מאוד חד משמעית - "בריאת העולם"...???
"אמא, יש פה ים, יש אדמה, שמיים ושמש."
"ומי זה?"
"ברווז".
"??"
"ברווז!"