בעלי הכין, אני צילמתי

ואני אכלתי.

נחשב חלוקה שווה, לא?
לינק לאינסגרם של בעלי. תעודדו אותו! יותר לייקים בשבילו יותר טעים בשבילי...

החוט שלא רצה להיות תיק

היו היה פעם, לפני 7 שנים (גיב אור טייק) מקרה בין שתי חברות אשר בו אחת מהן (אני) הציעה בלהט הרגע לחברה אחרת לסרוג לה תיק.

תבינו, זאת הייתה תקופה נפלאה בה לראשונה נכנס בי השיגעון של הסריגה ופשוט לא הצלחתי להפסיק. סרגתי הכל - צעיפים, חצאיות, תיקים, תחתיות לכוסות וכו'. לכן כשהצעתי לחברה המדוברת לסרוג לה תיק, היה סביר להניח שהפרויקט ייצא לפועל.

מאז עברו 7 שנים (גיב אור טייק) ו...

התיק לא הצליח להגיע לסיומו השלם. כל גוף התיק היה סרוג, כולל הרצועות, כיס פנימית וחיצונית, קניתי בטנה ו... כלום. נאדה. שלב ההרכבה הסופית נשאר לא גמור.

להלן גוף התיק כראייה

 

תהליך הסריגה בשבילי הוא ריפוי בעיסוק עם תוצר. לרוב יש לי כמה חודשים של דרייב ובחודשים הללו אני סורגת המון. ואז לאט לאט הדרייב דועך ואני עוברת לעיסוקים אחרים.

לפני מספר שבועות ברגע שפרויקט הדירה חזר להיות רלוונטי (וזאת אחר הזנחה פושעת של חמש שנים), חזר לו גם החשק לסרוג.

במסגרת התהליך האין סופי של סריגה-פרימה (כי לא מתאים, כי לא יפה, כי סתם בא לי יום כזה)-סריגה-פרימה נפלו עיני גם על התיק הבודד שנח לו אי שם בתחתית ערימת הצמר. ואז נפל לי האסימון (טה-דאם...) - הצמר פשוט לא רוצה להיות תיק! לא בראש שלו. מה אני אעשה.... מה הוא רוצה להיות אתם שואלים? אחר בדיקה מדוקדקת על ספה (ירוקה) של פסיכולוג וסשן נוסף של סריגה-פרימה-סריגה-פרימה... טה-דאם!!

 

 

הסוליה סרוגה מחוט טריקו עבה - 20 ש"ח לחבילה גדולה שתספיק לי לעוד 2-3 זוגות נעליים לפחות. גוף הנעל סרוג מהחוט המדובר.

 

כעט נעלי הבית מחכות כבר שבועיים לבעליהן שתבוא לאסוף אותם ממני (או שתזמין אותי לקפה ונעליים...רמז רמז...).

 

בריאת העולם

במסגרת תוכניתנו "שפץ-ביתך" לא פסחו עלינו הטרנדים האחרונים בעיצוב הבית. חלקם כיוון שהם פרקטיים וחלקם כיוון שהם פשוט מדליקים. להלן דוגמא אחת של טרנד שהוא מדליק ופרקטי-לוח גיר.
כמו לכל פרוייקט שאני ניגשת אליו - מתחילים כמובן במחקר. או בימינו התייעצות עם ד"ר גוגל.
מטיול ערב נעים בפינטרסט ראיתי כי האפשרויות הן:
א. לצבוע קיר שלם בצבע גיר - מאוד יפה אך כיוון שאני רואה שני צעדים קדימה, מיד עלתה בעיני רוחי תמונה שבה הטרוריסט הפרטי שלי לא יידע להבחין מתי הקיר הצבוע בצבע גיר נגמר והקיר הרגיל מתחיל. וכיוון שציור-מודרניסטי-על-קיר-מאת-פושטק-בן-השנתיים זה לא הסטייל שלי החלטתי ללכת לאפשרות השנייה -
ב. לצבוע משטח עץ ולתלות אותו במקום גבוה. או גבוה מאוד (כן, אמא רעה. לא נותנת לבן שלה להתבטא באופן אומנותי. 'פסדר.) אל תשאלו מאיפה המשטח. מאותו מקום שממנו באים כל שאר חלקי החילוף בבית הזה. בעלי אוסף/קונה/מוצא את כל הנדרש לכל רגע נתון בחיים. וכל העושר הזה תופס כ-15-20% מכל מקומות האחסון בבית הקטן שלנו. על כן הרעיון של להשתמש באחד ה"נדרשים" הללו למשהו פרקטי קסם לי מאוד...

אחרי מחקר קצר נוסף, גיליתי שניתן לקנות פחית צבע גיר מוכן או להכין צבע גיר לבד או (פחות עבודה ובלאגן) לקנות טפט.
את הטפט קניתי במטפטפים. אם אני לא טועה המחיר הוא בסביבות 20-30 ש"ח למטר אורך. הרוחב הוא 45 ס"מ.

הילדונת הגדולה התלהבה מהרעיון ועזרה בשלב ההדבקה ולאחר מכן כמובן הייתה הראשונה להשתמש בו כראות עיניה. 

 כששאלתי מה פשר הציור, התשובה הייתה מאוד חד משמעית - "בריאת העולם"...???
"אמא, יש פה ים, יש אדמה, שמיים ושמש."
"ומי זה?"
"ברווז".
"??"
"ברווז!"