עדכונים מהשטח

סוף סוף סיימתי לשייף את השרפרף המדובר.

סוף סוף אוגוסטוס חיזק את הרגליים והפך את השרפרף לפחות מסוכן למשתמש.

סוף סוף קניתי צבע לעץ (סיפור הצבע: ניגשתי לחנות כלי עבודה המקומית, ביקשתי צבע שמנת. שמנת לא היה בדיוק אז המוכר לקח פחית צבע לבן והוסיף תוסף צבע שלטענתו הפך את הלבן לשמנת. רק שכאשר חזרתי הביתה ופתחתי את הפחית כמובן שהשמנת נראה לי לבן לחלוטין. החלטתי לא להיות סקפטית ולנסות לצבוע - אין לי שום ניסיון בצביעת עץ אז חשבתי שאולי הצבע מתייבש שונה :) אך גם אחרי שכבה ראשונה השמנת נראה לי לבן לחלוטין - אפילו לבן בגוון כחלחל כזה. חזרתי לאותה חנות כלי עבודה ולאותו מוכר וביקשתי שיהפוך את הלבן ליותר שמנת. השכבה השנייה אכן יצאה בצבע הרצוי.)
סוף סוף קניתי צמר (כותנה) והתחלתי לסרוג את הכיסוי למושב. (סיפור הצמר - בהתחלה חשבתי לעשות את המושב הסרוג בצבע ירוק אך בגוון שונה מהספה. תוך כדי הסתובבות בתוך החנות צמר הבנתי שצריך לקחת החלטה ולהתחיל להתחייב לסוג של פלטת צבעים עבור הסלון. אחרת יצא סלון ירוק-ירוק וירקרק. נראה לי שכרגע הכיוון הוא ירוק-חרדל-בז'-חום.)
תמונות מהשטח:

באמצע הצביעה - קודם נצבעו הרגליים ולאחר מכן המושב.

נעליים?

ובהמשך למשפט האחרון של הפוסט הקודם -

התחלנו במשימה החשובה של להתאים את הבית לסלון החדש. משימה לא קלה בכלל, אבל מישהו צריך לעשות אותה!

רק לצורך הבהרה - זה לא שבאמת היינו צריכים מנורה. אחד הדברים שלא חסרים בסלון שלנו זה אור - בין אם זה אור טבעי או מלאכותי. אבל - וכאן בא האבל הגדול - היינו בניו יורק (ירח דבש והכל) ונכנסנו לחנות ציוד משרדי STAPLES. האמת, החנות הייתה משעממת למדי ונדמה לי שהפריט הכי מלהיב שהיה בה הייתה המנורה הזאת -

כמובן שקנינו אותה בגלל המראה הרטרו והצבע המדליק שהתאים לירוק של הסלון. בנוסף לזה התלהבנו מכך שמנורות כאלה רואים בדרך כלל בספריות גדולות בארה"ב.
האמת היא שניסיתי למצוא תמונה של ספרייה כזאת באינטרנט עם שורות שורות של מנורות כאלה וטרם מצאתי. כשאני חושבת על זה, גם באף אחת מהספריות שהיינו בהן בניו יורק לא היו מנורות כאלה. יכול להיות שזאת תמונה שנחרטה לי בזיכרון מאיזה סרט?? בכל מקרה הכי קרוב שמצאתי זה הסט של הסדרה Mad man -
הכינוי המקורי של המנורה הוא Banker's lamp והתיאורייה שלי היא שהצבע הירוק מתאים לבנק כי זה הצבע של הדולר :) אבל כנראה שזאת לא הסיבה.

The Green Couch

כן כן. הרגע המיוחל הגיע - תוספת רצינית ראשונה לבית - סלון! או בכינויו הנכון - ה-סלון. סיפור הסלון התחיל לפני כחצי שנה כשהחלטנו לא לקנות ספות חדשות לדירה אלא לרפד סלון ישן שהיה שייך לסבתא של בעלי. התוצאה הסופית לפניכם. מסקנות מהתהליך:

* חצי שנה זה המון זמן לשבת על כיסאות. פשוט לא נוח.

* מסתבר שלהכנות לחתונה יש נטייה להשתלט על החיים - מכאן גם הזמן הארוך שלקח לנו עד שקיבלנו את הספות.
* לקנות ספות חדשות זה בהחלט פחות כאב ראש ויותר זול.

* יותר טוב לבחור בדי ריפוד כשיש תמונה מסויימת בראש. בלי זה המבחר העצום (רחוב הרצל, ת"א) פשוט מבלבל. הנה התמונה שהייתה ההשראה שלנו - הבד הוא קטיפה ירוקה. התמונה נלקחה אי שם ממעמקי האינטרנט, לצערי לא זוכרת מאיזה אתר בדיוק.

* הכי חשוב - לא להתייאש! התוצאה הסופית שווה את זה. חוץ מהערך הנוסף שיש לרהיטים שמקבלים בירושה, זה גם הרבה יותר אקולוגי :)
* הערה לעצמי: עכשיו כשהספות כבר כאן, פתאום כל שאר הסלון נראה... פשוט עגום! יש צורך דחוף בוילון, כמה תמונות על הקירות וכמובן כריות-כריות-כריות. קצת כמו לקנות שמלה חדשה ואז לגלות שאין בארון נעליים מתאימות... סיפור חיי.