היו היה פעם, לפני 7 שנים (גיב אור טייק) מקרה בין שתי חברות אשר בו אחת מהן (אני) הציעה בלהט הרגע לחברה אחרת לסרוג לה תיק.
תבינו, זאת הייתה תקופה נפלאה בה לראשונה נכנס בי השיגעון של הסריגה ופשוט לא הצלחתי להפסיק. סרגתי הכל - צעיפים, חצאיות, תיקים, תחתיות לכוסות וכו'. לכן כשהצעתי לחברה המדוברת לסרוג לה תיק, היה סביר להניח שהפרויקט ייצא לפועל.
מאז עברו 7 שנים (גיב אור טייק) ו...
התיק לא הצליח להגיע לסיומו השלם. כל גוף התיק היה סרוג, כולל הרצועות, כיס פנימית וחיצונית, קניתי בטנה ו... כלום. נאדה. שלב ההרכבה הסופית נשאר לא גמור.
להלן גוף התיק כראייה
תהליך הסריגה בשבילי הוא ריפוי בעיסוק עם תוצר. לרוב יש לי כמה חודשים של דרייב ובחודשים הללו אני סורגת המון. ואז לאט לאט הדרייב דועך ואני עוברת לעיסוקים אחרים.
לפני מספר שבועות ברגע שפרויקט הדירה חזר להיות רלוונטי (וזאת אחר הזנחה פושעת של חמש שנים), חזר לו גם החשק לסרוג.
במסגרת התהליך האין סופי של סריגה-פרימה (כי לא מתאים, כי לא יפה, כי סתם בא לי יום כזה)-סריגה-פרימה נפלו עיני גם על התיק הבודד שנח לו אי שם בתחתית ערימת הצמר. ואז נפל לי האסימון (טה-דאם...) - הצמר פשוט לא רוצה להיות תיק! לא בראש שלו. מה אני אעשה.... מה הוא רוצה להיות אתם שואלים? אחר בדיקה מדוקדקת על ספה (ירוקה) של פסיכולוג וסשן נוסף של סריגה-פרימה-סריגה-פרימה... טה-דאם!!
הסוליה סרוגה מחוט טריקו עבה - 20 ש"ח לחבילה גדולה שתספיק לי לעוד 2-3 זוגות נעליים לפחות. גוף הנעל סרוג מהחוט המדובר.
כעט נעלי הבית מחכות כבר שבועיים לבעליהן שתבוא לאסוף אותם ממני (או שתזמין אותי לקפה ונעליים...רמז רמז...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה