סיפורי סבתא

שלל דברים מצאתי בביתה של סבתא שלי. ספרים בהם אהבתי לעיין כשהייתי קטנה, כלי בית שאמא שלי וסבתא שלי השתמשו בהם, אביזרי מטבח שנהגנו לבשל איתם ועוד... הנוסטלגיה...
אנחנו - יוצאי העלייה הגדולה משנות ה-90 המוקדמות מאוקראינה. כיום אני מסתכלת על הדברים שהבאנו מהבית ואני אומרת - מה חשבנו לעצמנו - להביא את כל זה, ערימות על גבי ערימות של רהיטים, צעצועים, ספרים, כלי מיטה לארץ חדשה??? הזוי לחלוטין. אבל בדיעבד כל כך משמח אותי שעשינו זאת - ככה אני אוכל להראות קצת לילדים שלי את החיים שהיו לנו לפני ישראל. נוסטלגיה. חוץ מזה שמעתי שרטרו היום זה באופנה :)

ספר בישול ואפייה. כבר אז הבנתי שאת רוב זמני אני אבלה במבטח.

בעלי טוען כמובן שאני לא מבלה שם מספיק זמן, אבל זה סיפור אחר.

אז קובה אי אפשר ללמוד להכין מהספרים האלה אבל עוגות קרם עשירות

עם קישוטים מוגזמים בהחלט כן.

ספרים ספרים... הפרק הראשון של הספר "כלכלת בית" נקרא "כיצד לשמור על היגיינת הבית". חיידקים מאז ומעולם נחשבו לאויבי העם. כך גם הקור והרוח. עד היום כשאני אוכלת גלידה אני כל פעם נזכרת שהיו מלמדים אותי לאכול גלידה בביסים קטנים כדי לא לחלות בכאב גרון או יותר גרוע דלקת ראות חמורה.

המיקסר של סבתא שלי בו היא הכינה את עוגת הסמל המשפחתית - הלייקח - או כמו שבעלי קורא לה "עוגת חנק". אני כמובן לא מסכימה איתו - זאת העוגה הכי טעימה שאי פעם יצא לי לאכול. מכינים אותה עם 8 ביצים מינימום אם לא יותר (תלוי בכמות) והיא יוצאת צהובה מרוב החלמונים. במקור המתכון הוא של סבתא השנייה שלי מצד אמא שהייתה בשלנית רצינית, ככה סיפרו לי, וסבתא מצד אבא ביקשה ממנה את המתכון. לפי המסורת אסור היה לעשות תנועות חדות (כמו לקפוץ) בבית בזמן שהעוגה הייתה בתנור, אחרת היא לא הייתה תופחת כמו שצריך.

המיקסר בן 40 שנה נדמה לי. עובד עד היום, כמובן. אוי הקומוניסטים האלה...

אריזה מקורית.

נראה לי המחבת הזאת רשמית סיימה את תפקידה במטבח.

אני חושבת להפוך אותה לתחתית לעציץ.

כלי הגשה. האמת הוא פשוט ומקסים, אימצתי אותו בשמחה למטבח שלי.

עד היום אני זוכרת שאמא שלי הייתה מגישה בכלי הזה עוגות. כמובן רק בארועים מיוחדים.