יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

שיחת חולין

הבעל: "מה נעשה עם החור השחור הזה...?
אני: "איזה מהם?"
הבעל: "זה שבחדר שלנו... הפינה הזאת שכל הבגדים נזרקים אליה אחד על השני ויוצרים ערימה מושלמת..."
אני: "אה... זאת... אני אגיד לך מה הבעיה"
הבעל: "נו, תגידי. לא, באמת, תגידי לי מה הבעיה"
אני: "אל תצחק! הבעיה שאין לנו את הרהיט המסויים הזה שעליו אפשר לתלות את כל הבגדי ה-לבשתי היום, עדיין יש לזה ריח טוב-אפשר ללבוש מחרתיים לעבודה-לפי החוק הבלתי כתוב של לא ללבוש אותו דבר יומיים רצוף. הרהיט הזה...זה מה שחסר לנו."
הבעל: "נו, ו? מה את רוצה?"
אני: "לא יודעת".

כעבור יומיים:
הבעל (במסגרת הליך רפואי מסובך של מיון וזריקה של כל מה ש"שומרים כי חבל לזרוק-בטח אפשר לעשות מזה משהו יפה-עומד במקומו ומעלה אבק 5 שנים-אבל מי סופר): "מה את רוצה שאני אעשה עם זה? לזרוק?" ("זה"=יחידת צד של מדפים תוצרת איקאה)

 אני: "כן". "לא". "כן".
הבעל: "...."
אני: "ואולי תהפוך את זה לסולם?"
הבעל: "..."
אני: "נו, אמרתי לך לפני שבועיים, הסולם הזה שכולם משתמשים בו כמתלה למגבות ובגדים..."
הבעל: "מה את רוצה?"
אני: "כזה:




כעבור יומיים.

שלבי הסולם - מקל מטאטא מנוסר. מחובר עם פינים מעץ. מזל ששמרנו את המקל ששימש כמקל שתוקעים באופניים של הילדה כי חבל שתפול על הניסיון הראשון (וחבל לזרוק-בטח אפשר לעשות מזה משהו יפה-עומד במקומו ומעלה אבק 5 שנים-אבל מי סופר). סה"כ 8 ש"ח ושעה וחצי עבודה. תוצר - סולם לתליית בגדים. תוצר משנה - אישה מאושרת.

שווה שיש בעל שווה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה