התעלפתי...

חברה (נקרא לה שנורקל לצורך הפוסט) הציעה שנתפנק יום אחד ונעשה סנדת אפייה.

וכך עשינו - מצאנו שובר דרך אחד האתרים של הקופונים שהציע סדנאות של כ-4 שעות בנושאים שונים. בחרנו לעשות סנדת עוגות שמרים.

השבוע באחד הערבים זרקנו את הילדים על הבעלים (-אשר קיבלו את רוע הגזירה בששון ושמחה, כמובן), ארזנו את עצמינו ונסענו לכפר סבא לביתה של רינה, בעלת העסק "ברינה בייקרי".

תשמעו, התעלפתי. מזמן לא היה לי ערב כל כך פורה - הצלחתי ללמוד המון טיפים שימושיים למטבח, להכיר כל מיני סוגי קמחים אשר ידעתי על קיומם אך לא ידעתי מה התכונות שלהם ואיך אפשר להשתמש בהם באפייה ולמדתי לעבוד עם בצק שמרים. לא רע בשביל 4 שעות.

עד היום יצא לי כמה פעמים (לנסות) לעבוד עם בצק שמרים והתוצאות היו, איך אומרים בלשון עדינה, לא מדהימות כלל וכללו חלה שנראית יותר כמו פיתה ועוגיות שושנים שלבצק שלהם פשוט נדבקתי.

יצא שבמקרה לפני כשבוע אוגוסטוס הכריע אותי וקנה מיקסר מקצועי אשר מייד הפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו (הוא והסירים של הלה קרוזה יהיו הראשונים ברשימה של אוגוסטוס כשהוא יאלץ לארוז מזוודה לאי בודד) והשימוש בו בהחלט מקצר את זמן העבודה ומאפשר להשקיע מימינום מאמץ בלישת הבצק.

ולהלן התוצאות -

עוגת שמרים עם תפוחים וקינמון ושבלולי קינמון וקקאו.

בכלל הביקור אצל רינה גרם לי לחשוב על כל הנושא של עסקים עצמאיים שצצים לאחרונה (כך נדמה לי) בנושאים של בישול ועיצוב ומציעים אלטרנטיבה מוצלחת ביותר למוצרים מסחריים ולקניות ברשתות השיווק הגדולות אשר די נמאסה עלי ועל בעלי.

וספציפית לנושא של הפוסט - ברור שיותר קל לקפוץ לסופר ולקנות "לחם בריאות" עם רשימת מרכיבים באורך הגלות (גם על זה דיברנו בסדנא), אבל הרבה יותר כיף/טעים/בריא להכין לבד.